שפיצברגן בקצרה: למה דווקא שם?
שפיצברגן הוא האי הגדול ביותר בארכיפלג סבאלברד. הוא ממוקם כ־1,300 קילומטרים מצפון לחופי נורווגיה, בין קווי הרוחב 74 ו־81 צפון. כ־60% משטחו מכוסים בקרחונים, והאוכלוסייה כולה מונה כ־3,000 תושבים בלבד. בחלקים נרחבים של האזור, דובי הקוטב נפוצים יותר מבני האדם.
רוצים לראות את זה בעצמכם? הנה כל הפרטים על טיול לשפיצברגן עם פוטוטבע.
מבחינה צילומית, הקסם של שפיצברגן נוצר מהמפגש בין קרחונים עצומים, חיות בר ואור שקשה למצוא במקומות אחרים.
האור הוא אולי האלמנט המפתיע ביותר. בחודשי הקיץ השמש אינה שוקעת כלל, והתאורה משתנה לאורך היממה בלי להיעלם. לפעמים היא בהירה וקרה, ולפעמים נמוכה, רכה וזהובה. עבור צלמים, המשמעות היא שאפשר למצוא רגעים של אור יפה כמעט בכל שעה — גם באמצע הלילה.
בקיץ השמש לא שוקעת כלל – קראו על תופעת שמש חצות.
מתי להגיע ומה מצפה לכם בכל עונה?
לכל עונה בשפיצברגן יש אופי אחר, גם מבחינת הנוף וגם מבחינת הצילום.
אביב: מרץ–מאי
הנוף עדיין עטוף בשלג, קרח הים נרחב והאור חוזר בהדרגה לאחר חודשי החושך. זו תקופה שבה הנוף מרגיש נקי, שקט וכמעט מופשט — לבן, כחול, ולעיתים כמעט ללא קו אופק ברור.
כדי שהתמונה תספר את הסיפור, כדאי להכיר כמה עקרונות של קומפוזיציה בצילום טבע.
זו גם עונה מצוינת לצילום דובי קוטב על הקרח.
הטמפרטורות נעות בדרך כלל בין מינוס 5 לאפס מעלות — קר, אך לא קיצוני במונחים ארקטיים.
חשוב לדעת כי בין חודש מרץ ל־30 ביוני אסור להתקרב לדובי קוטב למרחק הקטן מ־500 מטרים, בהתאם לתקנות שנכנסו לתוקף בינואר 2025.
קיץ: יוני–אוגוסט
הטמפרטורות עולות בדרך כלל ל־3–7 מעלות מעל האפס, קרח הים מצטמצם ודובי הקוטב נעים יותר לכיוון החופים.
זו עונת שמש החצות, שבה האור נמשך 24 שעות ביממה. אפשר לצלם בשלוש לפנות בוקר באור מלא, ואז לגלות כעבור שעתיים שהאור הפך רך, נמוך וזהוב.
הנוף פחות לבן ויותר מגוון: מים פתוחים, קרחונים חשופים, מצוקים כהים וצמחייה נמוכה. זו גם אחת התקופות הפעילות ביותר מבחינת חיות הבר — ניבתנים על החוף, עופות ים במצוקים וכלבי ים על גושי קרח צפים.
חורף: נובמבר–פברואר
בחודשים האלה שורר חושך כמעט מוחלט, והטמפרטורות עשויות לרדת עד מינוס 30 מעלות.
זו אינה עונה שמתאימה לכל אחד. התנאים מורכבים, אפשרויות התנועה מוגבלות והצילום דורש הרבה יותר סבלנות וניסיון. עם זאת, עבור מי שמגיע לצלם את הזוהר הצפוני, את שמי החורף ואת הנוף הקפוא, זו יכולה להיות תקופה יוצאת דופן.
הציוד שכדאי לקחת
בשפיצברגן מומלץ להגיע עם ציוד שאתם מכירים היטב ויודעים לתפעל במהירות. בקור, ברוח או על זודיאק בתנועה, אין הרבה זמן לחפש הגדרות או ללמוד כיצד המצלמה מגיבה.
גוף מצלמה עם אטימות למזג האוויר
הסביבה הארקטית כוללת קור, לחות, ערפל ומלח ים. מצלמה בעלת אטימות טובה למזג האוויר תעניק שקט וביטחון, במיוחד בזמן שיט ובתנאים משתנים.
גופי מירורלס מודרניים יכולים להיות נוחים במיוחד בזכות משקלם הנמוך יחסית ומערכות המיקוד המתקדמות שלהם.
עדשת טלה ארוכת מוקד — 400–600 מ״מ לפחות
בעקבות תקנות המרחק החדשות, צילום דוב קוטב עשוי להתבצע ממרחק של מאות מטרים. לכן עדשה ארוכה היא אחד הפריטים החשובים ביותר בתיק.
מכפיל מוקד יכול לעזור, אך חשוב לזכור שהוא מפחית את כמות האור הנכנסת לעדשה ולעיתים משפיע גם על מהירות המיקוד.
עדשה רחבה לצילום נופים וקרחונים
לא כל מה שקורה בשפיצברגן נמצא רחוק. קרחונים, פיורדים, ים קרח והאור של שעות הלילה דורשים לעיתים דווקא זווית רחבה.
המעבר בין צילום חיית בר מרחוק לבין צילום הסביבה כולה הוא חלק מהסיפור הצילומי של המקום.
סוללות רזרביות
סוללות מתרוקנות מהר יותר בקור. מומלץ להביא כמה סוללות ולהחזיק את הרזרביות קרוב לגוף, במקום בתוך התיק הקר.
כרטיסי זיכרון
צילום ב־RAW וצילום רציף של בעלי חיים צורכים הרבה מקום. כדאי להגיע עם כמה כרטיסי זיכרון ולא להסתמך על כרטיס אחד.
כיסוי גשם למצלמה
גשם, ערפל ונתזי ים יכולים להרטיב את הציוד במהירות. כיסוי איכותי למצלמה ולעדשה הוא פריט קטן שיכול לחסוך הרבה לחץ.
חמש הגדולות של שפיצברגן: מה לצלם ואיך?
דוב קוטב
דוב הקוטב הוא גולת הכותרת של שפיצברגן, ובצדק. באזור ים ברנץ ושפיצברגן חיים כ־3,000 דובי קוטב.
המפגש הראשון עם דוב קוטב בסביבתו הטבעית הוא רגע שקשה להישאר אדישים אליו. הוא יכול להופיע כנקודה לבנה במרחק, ואז להתחיל לנוע, לרחרח, לשחות או לבדוק את הקרח סביבו.
מבחינה צילומית, חשוב לזכור שפרוותו אינה לבנה לחלוטין, אלא נוטה לעיתים לגוון צהבהב. על רקע השלג והקרח, מד האור עלול לגרום לתמונה להיראות כהה ואפורה מדי.
במקרים כאלה אפשר להשתמש בפיצוי חשיפה חיובי. כדאי לעבוד במצב צילום רציף, להמשיך לעקוב אחר הדוב ולתת לסצנה להתפתח. לעיתים דווקא הרגע שבין שתי פעולות — מבט הצידה, הרמת ראש או צעד מהוסס — הופך לתמונה הטובה ביותר.
ניבתן
מושבות הניבתנים הן מהסצנות המיוחדות ביותר שתפגשו. עשרות ניבתנים עצומי ממדים שוכבים בצפיפות על החוף — רועשים, צפופים ולעיתים גם משעשעים מאוד לצילום.
מרחק ההתקרבות המינימלי הוא 150 מטרים, ולכן עדשה ארוכה חשובה. סבלנות יכולה להניב רגעים מצוינים: תנועה בין בעלי החיים, עימותים קטנים, כניסה למים או מבט ישיר לכיוון המצלמה.
קרחונים
בשפיצברגן יש יותר מ־2,000 קרחונים.
כאשר גוש קרח ניתק מקרחון ונופל אל הים — תופעה המכונה Calving — הקול עשוי להזכיר רעם. רגע אחר כך מופיעים גלים ורסיסי קרח על פני המים.
צילום מהזודיאק מאפשר לקבל זוויות נמוכות, קרובות לפני המים, ולהדגיש את קנה המידה העצום של הקרחון. הצבע הכחול העמוק של הקרח העתיק הוא אחד המראות שקשה להעביר במילים.
שועל קוטב
שועל הקוטב קטן, מהיר ופוטוגני מאוד. בקיץ פרוותו אפרפרה־חומה, ובחורף היא הופכת לבנה.
הוא עשוי להופיע לרגע, להיעלם מאחורי סלע ולצוץ שוב במקום אחר. עדשת 300–400 מ״מ יכולה להספיק, אבל מה שחשוב באמת הוא מיקוד מהיר ויכולת לעקוב אחר התנועה שלו.
עופות ים
מצוקי שפיצברגן הם ביתם של מאות אלפי עופות ים, ובהם תוכי ים, אוריות ומינים שונים של שחפים.
צילום ציפורים בתעופה דורש בדרך כלל מהירות תריס גבוהה, מערכת מיקוד מהירה והרבה תרגול. מהירות של 1/2000 שנייה ומעלה יכולה לסייע בהקפאת התנועה, במיוחד כאשר הציפורים חולפות במהירות מול המצוקים.
הטכניקות שעושות את ההבדל
חשיפה בסביבה לבנה
נופי השלג והקרח עלולים לבלבל את מד החשיפה של המצלמה, שמנסה להפוך את הסצנה לבהירה פחות מכפי שהיא באמת.
התוצאה יכולה להיות תמונה אפורה וכהה. במקרים רבים פיצוי חשיפה חיובי של +0.7 עד +1.3 EV יכול לעזור, בהתאם לתנאים.
מומלץ לצלם ב־RAW, אך עדיין כדאי לשאוף לחשיפה מדויקת כבר בזמן הצילום.
RAW ולא JPEG
האור בשפיצברגן משתנה במהירות. ענן עובר, הקרח מחזיר אור, בעל החיים מסתובב והצבעוניות משתנה בתוך רגע.
צילום ב־RAW מאפשר לשמור יותר מידע ולעבוד בצורה גמישה יותר בעריכה, במיוחד באזורים הבהירים של השלג ובצללים הכהים.
ISO גבוה כשצריך
גם בקיץ עשויים להיות רגעים של ערפל, עננות או אור חלש. במצבים כאלה עדיף להעלות ISO ולשמור על מהירות תריס מספקת, מאשר לחזור עם תמונה מטושטשת.
מצלמות מודרניות מתמודדות היטב גם עם ISO 3200–6400, והרעשים ניתנים בדרך כלל לטיפול בעריכה.
החלפת עדשות
כדאי להמעיט בהחלפת עדשות, במיוחד בזמן שיט. לחות, רוח ומלח ים עלולים לחדור במהירות לגוף המצלמה.
כאשר הדבר אפשרי, נוח לעבוד עם שני גופים: אחד עם עדשת טלה ואחד עם עדשה רחבה. על הזודיאק עדיף שלא להחליף עדשות כלל.
צילום רציף של בעלי חיים
בעלי החיים בשפיצברגן אינם פועלים לפי התוכנית שלכם. דוב יכול להרים את הראש לשבריר שנייה, עוף יכול לשנות כיוון וניבתן יכול לזנק למים בלי התרעה.
מצב צילום רציף מאפשר לתעד את התנועה כולה ולבחור לאחר מכן את הרגע המדויק ביותר. לא תמיד הפריים הראשון הוא זה שמספר את הסיפור.
מה השתנה ב־2025: התקנות שצלמים צריכים להכיר
בינואר 2025 נכנסו לתוקף תקנות סביבתיות מחמירות יותר בשפיצברגן.
עבור צלמים, השינוי המרכזי נוגע לדובי הקוטב: מרחק המינימום הוא 300 מטרים ברוב חודשי השנה ו־500 מטרים בין חודש מרץ ל־30 ביוני. אם דוב מתקרב מיוזמתו, יש לסגת ולשמור על המרחק הנדרש.
צילום ממרחק של 500 מטרים אינו פשוט. גם עם עדשת 600 מ״מ ייתכן שיהיה צורך בחיתוך משמעותי של התמונה.
התקנות לא הפכו את הצילום לבלתי אפשרי, אבל הן שינו את האופן שבו עובדים. כיום חשוב עוד יותר להבין את תנאי השטח, לעבוד עם צוות מנוסה ולהגיע עם ציפיות מציאותיות.
מרחק ההתקרבות המינימלי לניבתנים הוא 150 מטרים, ולכן הם נגישים מעט יותר לצילום.
שינוי נוסף הוא ההגבלה על שימוש ברחפנים באזורים מוגנים ובשמורות. צלמים שמתכננים להביא רחפן צריכים לבדוק מראש היכן השימוש מותר והיכן הוא אסור.
למה גודל הספינה חשוב?
מרחקי ההתקרבות, מגבלות השימוש ברחפנים והגישה לאזורים מסוימים הופכים את בחירת הספינה לחלק חשוב מהתכנון.
ספינות קטנות נהנות בדרך כלל מגמישות רבה יותר בכניסה לפיורדים צרים ובתנועה בין אזורי תצפית, לעומת אוניות גדולות. הן יכולות לשנות מסלול במהירות יחסית ולהגיב להזדמנות צילום שמתפתחת בשטח.
גם מספר הנוסעים משפיע. כאשר הקבוצה קטנה, יש בדרך כלל יותר מרחב, יותר זמן להתבונן ופחות לחץ למצוא מקום טוב לצילום.
על הזודיאק מתרחש לא פעם הקסם האמיתי: זוויות בגובה פני המים, גמישות בתנועה וגישה לנקודות שאליהן הספינה עצמה אינה מגיעה.
בשפיצברגן, הזודיאק הוא לא רק כלי תחבורה. הוא חלק בלתי נפרד מחוויית הצילום.
להתלבש כמו צלמים שיודעים מה מחכה להם
הידיים הן אחת הנקודות הרגישות ביותר. כפפות עבות מדי מקשות על השליטה במצלמה, וכפפות דקות מדי משאירות את האצבעות קפואות.
הפתרון הוא עבודה בשכבות: כפפות ליינר תרמיות דקות, רצוי כאלה שמאפשרות שליטה בכפתורים, ומעליהן כפפות חמות יותר לזמנים שבהם לא מצלמים.
לשאר הגוף מומלץ ללבוש שכבת בסיס תרמית, שכבת בידוד מפוך או פליז ושכבה חיצונית עמידה לרוח ולמים.
הקור בשפיצברגן הוא לעיתים קור לח, ולכן הוא יכול להרגיש חזק יותר מכפי שמראה מד הטמפרטורה.
האמת על הציפיות
שפיצברגן אינה מבטיחה דבר. הטבע פועל בקצב שלו.
יש ימים שבהם רואים כמה דובים, ויש ימים שבהם לא רואים אף אחד. יש מפגש שבו ניבתן מביט ישירות אל העדשה, ויש בוקר שלם שבו המושבה פשוט ישנה.
גם מזג האוויר משתנה במהירות. ערפל יכול להיכנס אל הפיורד, גשם יכול להתחיל ללא התרעה והאור יכול להיעלם רגע לפני שהסצנה מתפתחת.
הצלמים שחוזרים עם התמונות הטובות ביותר אינם בהכרח אלה שהגיעו עם הציוד היקר ביותר. בדרך כלל אלה האנשים שהיו מוכנים להמתין, להתבונן ולהגיב למה שהשטח נתן להם.
לפעמים התמונה נוצרת אחרי שעה של שקט. לפעמים היא מופיעה לשתי שניות ונעלמת.
בסופו של דבר, אינכם צריכים להיות צלמים מקצועיים כדי לחזור עם תמונות מרגשות. אתם צריכים להגיע מוכנים, להישאר ערניים ובעיקר להיות נוכחים.
שפיצברגן כבר תעשה את השאר.
רוצים לחוות את הארקטי בעצמכם? הנה המסעות הקרובים של פוטוטבע.
היציאה הקרובהאיי ג'ורג'יה הדרומית
הספינות שלנוספינות קטנות, קרוב לטבע
אנטארקטיקה · קוטב דרומיטיול לאנטארקטיקה