היציאה הקרובהאיי ג'ורג'יה הדרומית
הספינות שלנוספינות קטנות, קרוב לטבע
אנטארקטיקה · קוטב דרומיטיול לאנטארקטיקה
מפגש עם לווייתן בלב הנוף האנטארקטי הוא אחד הרגעים המיוחדים במסע אל היבשת הדרומית. לפעמים הכול מתחיל בנשיפה שנראית במרחק, ולאחריה מופיע גב כהה מעל פני המים. ברגעים אחרים אפשר להבחין בסנפיר זנב המתרומם לפני צלילה, כשברקע קרחונים, הרים מושלגים ומי ים עמוקים.
עבור צלמי טבע, המפגש עם לווייתנים באנטארקטיקה הוא הזדמנות לשלב בין צילום בעלי חיים לבין אחד הנופים הייחודיים בעולם. אבל בשונה מביקור באתר טבע קבוע, נוכחות הלווייתנים משתנה בהתאם לעונה, לזמינות המזון ולתנאי הסביבה.
אז מתי כדאי להגיע לאנטארקטיקה כדי לצלם לווייתנים, אילו מינים אפשר לפגוש ומה חשוב לדעת לפני שבוחרים את מועד המסע?
למה הלווייתנים מגיעים לאנטארקטיקה?
האוקיינוס הדרומי המקיף את אנטארקטיקה הוא אחד מאזורי ההזנה החשובים עבור מינים שונים של לווייתנים. במהלך הקיץ הדרומי מתפתחת באזורים רבים פעילות ביולוגית עשירה, המבוססת בין היתר על פריחת פיטופלנקטון ועל אוכלוסיות של קריל אנטארקטי.
הקריל הוא בעל חיים ימי זעיר דמוי חסילון, המשמש מרכיב מרכזי במארג המזון האנטארקטי. הוא מהווה מקור מזון חשוב ללווייתנים גדולי־סנפיר ולמינים נוספים, לצד פינגווינים, כלבי ים ועופות ים.
לווייתנים גדולי־סנפיר מבצעים נדידות עונתיות ארוכות בין אזורי רבייה במים חמים יותר לבין אזורי ההזנה הקרים של האוקיינוס הדרומי. במהלך תקופת ההזנה הם צורכים כמויות גדולות של מזון וצוברים מאגרי אנרגיה, המסייעים להם בהמשך מחזור החיים השנתי.
עם זאת, לא כל מיני הלווייתנים מקיימים דפוס נדידה זהה. חלק מהמינים נמצאים במים האנטארקטיים לאורך תקופות ממושכות יותר, ואחרים נעים בין אזורים בהתאם לזמינות המזון ולתנאים המקומיים.
מתי מתחילה עונת הלווייתנים באנטארקטיקה?
לווייתנים יכולים להימצא באזור חצי האי האנטארקטי כבר בתחילת הקיץ הדרומי, ולכן אין תאריך אחד שמסמן את תחילת עונת התצפיות.
לווייתנים גדולי־סנפיר נצפו ניזונים במערב חצי האי האנטארקטי כבר בנובמבר, ונוכחותם נמשכת גם במהלך החודשים הבאים. עם התקדמות הקיץ, ובאזורים שבהם מתקיימים תנאי הזנה מתאימים, פעילותם עשויה להיות בולטת יותר.
מבחינת מסעות התיירות והצילום, פברואר ותחילת מרץ נחשבים בדרך כלל לתקופה שכדאי לבחון במיוחד כאשר המפגש עם לווייתנים הוא אחד ממוקדי העניין המרכזיים. בתקופה זו ניתן לעיתים לפגוש לווייתנים במהלך פעילות הזנה, אם כי תדירות התצפיות משתנה בין אזורים, בין שנים ואפילו בין ימים סמוכים.
חשוב להבחין בין עונת הנוכחות של הלווייתנים לבין עונת מסעות המשלחת. לווייתנים עשויים להמשיך לשהות באזור גם לאחר שמסתיימות רוב ההפלגות התיירותיות, ולכן סוף עונת התיירות אינו מציין בהכרח את תחילת נדידתם צפונה.
פברואר: תקופה מעניינת במיוחד לצילום לווייתנים
פברואר הוא אחד החודשים הבולטים בצילום לווייתנים בחצי האי האנטארקטי. הקיץ נמצא בשלב מתקדם, ובאזורים מסוימים פעילות ההזנה של הלווייתנים עשויה להיות משמעותית.
בהמשך העונה התמונה משתנה – קראו על אנטארקטיקה בפברואר.
לווייתנים גדולי־סנפיר ניזונים בין היתר מקריל, ולעיתים ניתן לצפות בהם כשהם עולים לפני המים, נושפים, צוללים או מבצעים התנהגויות הקשורות לחיפוש מזון. במפגשים מסוימים אפשר לתעד גם סנפירי זנב, תנועה של כמה פרטים באזור אחד או פעילות סמוך לגושי קרח צפים.
עבור צלמים, אחד היתרונות של התקופה הוא האפשרות לשלב בין פעילות בעלי החיים לבין הנוף האנטארקטי. במהלך פברואר היקף הקרח הימי מתקרב בדרך כלל למינימום השנתי שלו, ובחלק מהאזורים ניתן לפגוש יותר מים פתוחים. עם זאת, מצב הקרח המקומי משתנה מאוד, ואין להסיק מכך שכל נתיב שיט או מפרץ יהיה נגיש.
גם כאשר ידוע על פעילות לווייתנים באזור מסוים, אין דרך להבטיח מפגש. בעלי החיים נעים בחופשיות, משנים את מיקומם בהתאם למזון ולתנאי הים, ולעיתים ניתן לחלוף באזור מבלי לראות אותם כלל.
מבחינה צילומית, פברואר עשוי להתאים במיוחד למי שמעוניין להתמקד במפגשים ימיים, בצילום התנהגות של לווייתנים ובשילוב שלהם עם נופי הקרח וההרים.
מרץ: פעילות לווייתנים ואור של סוף הקיץ
בתחילת מרץ עדיין ניתן לפגוש לווייתנים באזור חצי האי האנטארקטי, ובמקומות מסוימים פעילות ההזנה שלהם נמשכת גם בהמשך החודש.
ומה קורה כשהעונה מסתיימת? קראו על אנטארקטיקה במרץ.
המחזור העונתי של הלווייתנים אינו מסתיים בבת אחת. מועד העזיבה של אזורי ההזנה משתנה בין פרטים ובין אוכלוסיות, וחלק מהלווייתנים ממשיכים להימצא במים האנטארקטיים גם במהלך הסתיו הדרומי.
עבור צלמי טבע, מרץ מוסיף ממד מעניין נוסף: השינוי בתנאי האור. ככל שהקיץ מסתיים, הימים מתקצרים והשמש נמצאת נמוך יותר בשמיים בחלק משמעותי משעות היום.
בתנאים מתאימים, אור נמוך עשוי ליצור השתקפויות על פני הים, להדגיש את קווי המתאר של הקרחונים ולהוסיף עומק לצילומים. מפגש עם לווייתן על רקע שמיים מעוננים, קרח צף או רכסי הרים יכול ליצור קומפוזיציה שונה מאוד מזו המתקבלת בשיא הקיץ.
עם זאת, מרץ הוא גם תקופה שבה מספר הפלגות המשלחת פוחת, ומזג האוויר עשוי להשפיע על אפשרויות הפעילות. לכן, מי ששוקל מסע בחודש זה צריך לבדוק את מועדי היציאה, את המסלול ואת משך השהות באזור.
אילו לווייתנים אפשר לפגוש באנטארקטיקה?
האוקיינוס הדרומי הוא בית גידול עונתי או קבוע למינים שונים של לווייתנים, אך לא כולם נפוצים באותה מידה לאורך נתיבי מסעות התיירות.
לווייתן גדול־סנפיר (Humpback Whale): אחד המינים הבולטים בתצפיות במהלך הקיץ באזור חצי האי האנטארקטי. הוא מוכר בזכות סנפירי החזה הארוכים שלו, צורת הגוף הייחודית וסנפיר הזנב שלעיתים מתרומם מעל המים בזמן צלילה. עבור צלמים, זיהוי הפרטים והמעקב אחר תנועתם יכולים להיות חלק מעניין מהמפגש.
לווייתן מינקי אנטארקטי (Antarctic Minke Whale): מין קטן יחסית ללווייתני הענק האחרים, הנמצא במים האנטארקטיים וקשור גם לסביבות של קרח ימי. לעיתים ניתן לצפות בו כשהוא עולה לזמן קצר לפני המים, אך התנהגותו ומהירות תנועתו עשויות להפוך את הצילום למאתגר.
אורקה (Orca): האורקה שייכת למשפחת הדולפיניים, אף שהיא מוכרת גם בשם לווייתן קטלן. באזור אנטארקטיקה קיימות אוכלוסיות שונות של אורקות, בעלות מאפיינים אקולוגיים ותזונתיים שונים. ניתן לפגוש בהן במהלך מסעות מסוימים, אך אין אפשרות להבטיח תצפית.
בנוסף, באוקיינוס הדרומי נמצאים גם מינים נוספים של לווייתנים, ובהם לווייתני סנפיר ולווייתנים כחולים. עם זאת, נוכחותם אינה מבטיחה מפגש במהלך מסלול תיירות מסוים, והסיכויים לתצפית משתנים בהתאם לאזור ולתקופה.
צילום לווייתנים באנטארקטיקה: סבלנות ומוכנות
צילום לווייתנים מציב אתגר שונה מצילום בעלי חיים על היבשה. הלווייתן עשוי להופיע מעל פני המים לשניות ספורות בלבד, לשנות כיוון או להיעלם מתחת לפני הים לפרק זמן שאי אפשר לחזות מראש.
לסקירה של כל המינים שתפגשו, קראו על בעלי חיים באנטארקטיקה.
לכן, אחד המרכיבים החשובים בצילום הוא מוכנות. כדאי להכיר היטב את המצלמה ואת הגדרות הצילום, כדי שאפשר יהיה להגיב במהירות כאשר מתחילה פעילות.
בצילום של לווייתן בתנועה, מהירות תריס גבוהה יחסית יכולה לסייע בהקפאת התנועה, במיוחד כאשר מצלמים מספינה או מסירת זודיאק שנמצאת בתנועה. מהירות התריס הנדרשת תלויה בתנאי התאורה, בתנועת בעל החיים וביציבות כלי השיט.
מומלץ גם להשאיר מרווח מסוים בפריים לכיוון התנועה המשוער של הלווייתן. כך ניתן לשלב בצילום את סביבת המחיה שלו וליצור קומפוזיציה שמספרת סיפור רחב יותר מאשר צילום תקריב בלבד.
כאשר מצלמים מסירת זודיאק, יש חשיבות רבה ליציבות, לשמירה על הציוד ולהתנהלות בטוחה. כדאי להימנע מהחלפת עדשות כאשר התנאים אינם מאפשרים זאת בבטחה, ולהעדיף תפעול פשוט ומוכר על פני ציוד מורכב שמקשה על תגובה מהירה.
לעיתים דווקא צילום רחב, שבו הלווייתן תופס חלק קטן יחסית מהפריים ומוקף בקרחונים ובהרים, מצליח להעביר את עוצמת המפגש ואת ממדי הנוף האנטארקטי.
איך מתנהלים נכון במפגש עם לווייתנים?
במסעות צילום לאנטארקטיקה יש חשיבות רבה לשמירה על בעלי החיים ועל סביבת המחיה שלהם.
תצפיות בלווייתנים מתבצעות בהתאם להנחיות צוות המשלחת ולכללים שנועדו למנוע הפרעה להתנהגותם הטבעית. אין להתקרב ללווייתנים באופן יזום מעבר למרחקים המותרים, לחסום את נתיבי התנועה שלהם או לנסות לגרום להם להגיב לנוכחות הסירה.
לעיתים לווייתן עשוי להתקרב אל כלי שיט מיוזמתו. גם במקרים כאלה יש לפעול בהתאם להוראות הצוות ולהימנע מפעולות שעלולות להפריע לבעל החיים או לסכן את הנוסעים.
עבור צלמים, המשמעות היא שהמפגש מתנהל בקצב של הטבע. לעיתים ניתן לצפות בלווייתן במשך זמן ממושך, ולעיתים מדובר ברגע קצר בלבד.
הצילום הטוב אינו בהכרח זה שבו מתקרבים יותר, אלא זה שמצליח לתעד את בעל החיים ואת התנהגותו מבלי להפריע לו.
מה חשוב יותר: חודש הנסיעה או מסלול המשלחת?
העיתוי הוא שיקול מרכזי בתכנון מסע צילום לווייתנים, אך הוא אינו הגורם היחיד שמשפיע על ההזדמנויות בשטח.
למסלול הספינה, למספר הימים באזור חצי האי האנטארקטי ולניסיון של צוות המשלחת יש חשיבות רבה. מסע המקדיש זמן ממושך יותר לשהות באזור עשוי לאפשר יותר הזדמנויות להתבוננות, אך גם הוא אינו מבטיח מפגשים עם בעלי חיים.
חשוב לבדוק גם את אופי הפעילות המתוכננת. חלק מהתצפיות עשויות להתרחש מסיפון הספינה, ואחרות במהלך שיט בסירות זודיאק. בכל מקרה, ההחלטה על אופן התצפית תלויה בתנאי הים, במיקום בעלי החיים ובהוראות הבטיחות.
במסע צילום חשוב להשאיר מקום גם לשינויים. לעיתים פעילות בעלי החיים מתרחשת באזור שלא תוכנן מראש, ולעיתים מזג האוויר מחייב לבחור מסלול אחר. היכולת להגיב לתנאים היא חלק משמעותי מהתנהלות מקצועית במסע משלחת.
אז מתי כדאי להגיע כדי לצלם לווייתנים?
אם המפגש עם לווייתנים הוא אחד הנושאים המרכזיים שבגללם אתם מתכננים מסע לאנטארקטיקה, פברואר ותחילת מרץ הם בדרך כלל מועדים שכדאי לבחון במיוחד.
בתקופה זו נצפית פעילות משמעותית של לווייתנים גדולי־סנפיר בחלק מאזורי חצי האי האנטארקטי, ולעיתים ניתן לתעד גם התנהגויות הקשורות להזנה.
אם אתם מעוניינים לשלב בין צילום לווייתנים לבין מושבות פינגווינים פעילות ואפרוחים, סוף ינואר ופברואר עשויים להציע חפיפה מעניינת בין שלבים שונים של עונת הרבייה לבין פעילות בעלי החיים בים.
עם זאת, חשוב לזכור שמדובר במגמות עונתיות ולא בלוח זמנים קבוע. נוכחות הלווייתנים משתנה בהתאם למיקום, לתנאי השנה ולזמינות המזון, ולכן אין חודש שבו ניתן להבטיח מפגשים.
בשורה התחתונה: באנטארקטיקה הלווייתנים קובעים את הקצב
הקיץ האנטארקטי מאפשר לפגוש מינים שונים של לווייתנים בסביבת ההזנה הטבעית שלהם. פברואר ותחילת מרץ נחשבים לתקופה מעניינת במיוחד לתצפיות בחצי האי האנטארקטי, אך גם בחודשים אחרים עשויים להתרחש מפגשים מרתקים.
עבור צלמי טבע, החוויה אינה מסתכמת בצילום הלווייתן עצמו. המפגש בין בעל החיים, האוקיינוס, הקרחונים וההרים יוצר הזדמנות לתעד סיפור רחב יותר על החיים באחת הסביבות הייחודיות בעולם.
בפוטוטבע אנחנו מתייחסים לעיתוי המסע, למסלול ולתנאי השטח כחלק בלתי נפרד מתכנון חוויית הצילום. כשמדובר בלווייתנים, חשוב להגיע עם סבלנות, גמישות ונכונות להתבונן במה שהטבע מזמן.
לפעמים כל מה שנדרש כדי להתחיל רגע צילומי מיוחד הוא נשיפה אחת מעל פני המים. מתי והיכן היא תתרחש — את זה רק הטבע יקבע.
לקריאה נוספת על מסעות צילום לאנטארקטיקה ועל אנטארקטיקה והטבע הייחודי שלה.
חולמים לראות את אנטארקטיקה במו עיניכם? הנה המסעות הקרובים של פוטוטבע.
