הטיולים של זהר עזר עם פוטוטבע – שפיצברגן
זהר עזר, בן 24 מיהוד. לפני שנה וחצי השתחררתי מהצבא, וישר התחלתי לעסוק בצילום, בעיקר בתחום צילום אוכל ותעופה (שני דברים שונים לגמרי, אני יודע). הצטרפתי לטיול משום שמגיל מאוד קטן (13 ליתר דיוק), תמיד חלמתי לטוס עם פוטוטבע ליעד כלשהו. הארגוניות שמנוהלת ע״י אנשים שחיים את שילוב התחומים של טבע, בעלי חיים וצילום, משכה אותי בצורה בלתי רגילה.
בשנים האחרונות נושא דובי הקוטב התקרב עוד יותר לליבי, גם בשל הנושא האקטואלי שהוא התחממות כדוה״א והשפעתו על אוכלוסיית דובי הקוטב, גם משום שההתנהגות שלהם מרתקת לצפייה, וגם משום שהדובים פשוט יפהפיים ופוטוגנים מאוד. מספר חודשים לאחר שהשתחררתי ראיתי על פתיחת עונת קיץ 2023 לשפיצברגן, והייתי חייב לקפוץ על ההזדמנות ולהגשים שני חלומות – גם לצפות ולתעד דובי קוטב בסביבתם הטבעית, וגם לצאת למסע עם פוטוטבע.
שפיצברגן 2023 - בהדרכת רועי גליץ וירין קליין
אל הטיול הגענו בחששות מעטים, כמו כל טיול או מסגרת חברתית מסוימת כמובן, שמא לא נתחבר לנוכחים איתנו יחדיו בטיול. אך עד מהרה, כבר בארוחת הערב הראשונה באונייה (מתוך 3 ביום!), הבנו שאנחנו בחברת אנשים נפלאים שחולקים את אותה האהבה – טבע. ורובם המוחלט אפילו חולקים עוד חלק גדול – אהבה לצילום טבע. שמחתי לבלות בחלקת האנשים הללו, שמנצלים את הזמן הפנוי לעזור ולהעזר אחד בשני בעריכות והגדרות צילום, להתדיין על נושאים אקטואלים ענייניים וחשובים, וכמובן להעביר את כל המסע על הצד החיובי והכיפי ביותר. אחד היתרונות הגדולים במסע הספציפי הזה לדעתי הוא המחסור בקליטה, שמאפשר להתחבר באמת לאותם אנשים ולהנות מכל רגע. אחד החששות הנוספים היה חוסר אחווה בזודיאק (סירת הגומי), הנחנו שרוב האנשים יעשו הכל כדי להשיג את התמונה המושלמת, גם במחיר של להסתיר למישהו אחר, אך כמובן גם כאן טעינו, והאחווה בזודיאק הייתה פנטסטית מצד חברי המשלחת האחרים, אך גם מצד המדריכים שטרחו תמיד לבקש מהמדריכים המקומיים לשוט לזוויות הטובות ביותר ולוודא שכולם מצלמים על הגדרות נכונות, לתת מענה ולעזור לנו לראות את הנולד באמצעות קריאת סיטואציות.
22 ביולי – את הדובים הראשונים שלנו ראינו ביום השלישי למסע, הם היו אמא דובה ושני גורים קטנים. צילמנו אותם ממרחק רב, והם היו מאוד מלוכלכים והתנהגו בצורה מדוכדכת. הגורים לא שיחקו, והם נעו בצורה מאוד איטית. בהמשך עוד אותו יום, ראינו אמא דובה מרחוק עם גור, אך המשכנו הלאה. דבר זה הסתבר כהחלטה נכונה בהחלט – הגענו לאי בו הייתה גופה של נבתן, וסביבה זכינו לראות בפרק זמן של בערך 3 שעות 7 דובים, סועדים ארוחת שבת. את הדובים זכינו לראות מקרוב ביותר בעזרת הזודיאקים, בשלל סיטואציות והתנהגויות. בתמונה הספציפית הזו, ניתן לראות את הדוב הצעיר והדובה נלחמים על גופתו של הנבתן.
22 ביולי – עוד מאותו האי ואותו היום, זכינו לראות גם את רוב הדובים נכנסים לרחיצה (חלקם בכפייה על ידי אמא דובה) לאחר ארוחת הערב, הדוב הצעיר בתמונה היה אחד מהם, וסקרן מאוד כלפי הקהל שהגיע לבקרו ב5 זודיאקים.
22 ביולי – באותו היום קל להבין שהתרגשנו מאוד. לראות ולתעד 7 דובים בו זמנית, זה דבר לא מובן מאליו בכלל. עם הזמן השמש ירדה נמוך, וסיפקה תאורה אחורית מדהימה. מרחוק ראיתי את הדובה מנמנמת על הקרח, ולא יכולתי לעצור את עצמי מלצלם את הרגע הקסום הזה.
24 ביולי – ב00:00 בלילה לערך שמענו בכריזה מפי אחד המדריכים המקומיים כי הם מצאו דוב קוטב. ברגע ששמעתי את ההודעה ידעתי שלזה חיכיתי – לצלם דוב קוטב על ים מלא בקרח. קפצתי מהחדר עם חולצה קצרה, ג׳קט וכפכפים ישירות לחרטום. הדוב היה דוב צעיר, ולמזלנו היה דוב סקרן מאוד. הוא התקרב לאונייה לאט לאט, וגרם לרוב האנשים להתמוגג מסקרנותו, אבל להתעצבן כי הם צריכים להחליף לעדשה רחבה יותר. זו לחלוטין הייתה החוויה הקסומה ביותר בעיניי בטיול – גם ההקפצה כהקפצה, גם הסביבה הקסומה בתאורה המספיקה בקושי של 00:30 בלילה, וגם הסקרנות הכל כך מדהימה של דוב הקוטב הצעיר. את התמונה צילמתי בשעה 00:43, וניתן לראות בה את הדוב מתמקם בנוחות על הקרח.
24 ביולי – בשעות הבוקר עצרנו ליד גופה נוספת, שבסמוך אליה ראינו דוב זכר בוגר, וגורת דובים צעירה מאוד. במהלך השייט בזודיאק, וגם בשיחה בספינה עצמה, שמענו מרועי שהגורה היא אותה הגורה שהוא ראה שבוע שעבר, שאמה מתה ואחיה נהרג על ידי דוב זכר בוגר. מטבע הדברים, אין לגורה הורים שילמדו אותה את כל כישורי החיים הרלוונטים לה – שחייה, ציד, סכנות, וסיכויה לשרוד הם אפסיים. רועי וגם אנחנו, הופתענו והתנחמנו לגלות שהגורה עדיין בחיים למרות הכל.
25 ביולי – בשעות הבוקר עגנו בצוק הציפורים Alkefjelle, שאכלס עשרות או אפילו מאות אלפי ציפורים, בעיקר עופות מסוג גולמט, אך גם שחפים וקצת פאפינים. אך מה שעניין אותנו עוד יותר היה לראות שועל ארקטי – שועל שבגודלו מזכיר יותר חתול, ולראות אותו קשה מאוד בשל צבע פרוותו שמסתווה היטב עם האדמה תחת צוק הציפורים. לאט לאט זכינו לראות את השועל שיצא לשחיית בוקר קצרה, ומידי פעם הציץ אלינו כמו בתמונה הזו.
25 ביולי – בתאריך הזה כבר לא חשבנו שנראה יותר דובים. היינו בחלק שהיה פחות הגיוני שנראה בו דובים, אך המזל שלנו לא הפסיק לאכזב. ראינו את הדוב בדיוק כפי שאתם רואים בתמונה, והוא נשאר כך במשך דקות ארוכות. הנחמה הגדולה הייתה התאורה האחורית והנוף המשגע מאחור, שאפשר להוציא תמונות כאלו.
25 ביולי – לאחר דקות ארוכות כבר לחלק גדול מן הנוכחים היה נמאס, והם העדיפו לחזור לאוניה. לא אשקר ששקלתי לחזור – היה לי צורך דחוף מאוד ללכת לשירותים, ושקלתי ללכת ולחזור, אך מהר מאוד שמחתי מאוד שבחרתי להשאר. הדוב התעורר, ובשילוב עם התאורה האחורית המשגעת, זה מה שיצא.
25 ביולי – לאחר שהדוב התעורר, פיהק, והתמתח, הוא נעלם לנו למאחורי הגבעה. לפתע קלטתי מרחוק שהדוב מתחיל לשחות לעבר האי שממול, ותוך כדי שחייתו מותקף על ידי השחפיות הארקטיות. הוא שחה במרחק רב, והיה קשה להתפקס בשל הגלים הגבוהים שהיו באותו היום, אך זו אחת מן התוצאות.
27 ביולי – היום האחרון למסע. לא חשבנו שכבר ניתן להפתיע אותנו, ושאולי המזל הפסיק כשהתקרבנו לרדיוס של כ100 קילומטרים מלונגיירביין, אבל גם אז הצלחנו להיות מופתעים. יצאנו בבוקר לעבר צוק ציפורים נוסף שלמגרלותיו חיים עוד שועלים ארקטיים. הבחנו בהם מרחוק, ובעצת המדריכים התקרבנו בזהירות ובשקט כדי לצלם עוד יותר מקרוב. למזלנו, 3 גורים מדהימים הסתקרנו מאוד והתקרבו אלינו מאוד, לסט תמונות מהמם וחמוד להפליא.
27.7 – השועלים המתוקים למרבה הפתעתנו החליטו להתקרב מאוד. בזווית הנמוכה, בשילוב המדשאה הגבוהה שהייתה שם, וחמידות היתר של הגור – יצאה התמונה הזו.
כפי שכבר ציינתי, אחד מגורמי המשיכה החזקים ביותר עבורי לטייל בהובלת פוטוטבע הוא העובדה שהמנהלים, המדריכים הישראלים הם צלמי טבע בעצמם. מטרת העל שלי ביציאה לטיול הייתה לצלם דובי קוטב בצורה הטובה ביותר שיש, ולחלוטין העובדה הזו הייתה אבן מפתח בהצלחת הטיול, והתגברותו על כל הציפיות שהיו לי אי פעם. הצילומים יצאו משגעים, קיבלתי מעטפת תומכת גם מבחינת הצילום וגם מבחינה העשרתית – הרצאות על צילום טבע, היסטוריה של האזור, בעלי חיים באזור וכן הלאה. לשמחתי, ראינו בטיול 25 (!) דובי קוטב בסיטואציות שונות ומדהימות. בנוסף, זכינו לצלם נבתנים ממרחק קרוב ביותר, לוויתנים (ביניהם הלוויתן הכחול), כלבי ים ושועלים ארקטיים. התמורה הייתה מדהימה, ונהנתי מכל רגע במסע. אני לחלוטין אמליץ לכל מי שמתעניין – ללכת על זה בעיניים עצומות. על אחת כמה וכמה אם טבע, ויותר מזה, צילום טבע, הוא חלק גדול בליבכם.
לאינסטגרם של זוהר