דמיינו לעצמכם: אתם חיים בעיירה נידחת באזור הקוטב הצפוני, במרחק של כ-950 ק"מ מהעיר הגדולה הקרובה ביותר. במשך ארבעת חודשי החורף של השנה השמש לא זורחת כלל, הטמפרטורות יורדות ל-20 מעלות מתחת לאפס, ואסור לכם להחזיק חתולים כחיות מחמד. לא, זה לא רעיון לתחילתו של סיפור מדע בדיוני – זו המציאות של כ-2,500 תושבים החיים בעיירה לונגיירבין שממוקמת באי שפיצברגן בצפון נורבגיה. במקום כזה, שבו הבידוד הוא חלק בלתי נפרד מהקיום היומיומי, כיצד מצליחים תושבי לונגיירבין לשרוד, להקים חיים חברתיים משגשגים, ולהתמודד עם תחושת הבדידות התמידית?
לונגיירבין היא עיירה שבאמת מגדירה את המושג בידוד מחדש- רוב התושבים מגיעים ויוצאים מהעיירה רק באמצעות טיסות ליעדים רחוקים, האוכל, הבגדים והמוצרים הבסיסיים מגיעים במשלוחים שמתוכננים מראש חודשים קדימה, ומי שיוצא מחוץ לגבולות העיירה נכנס ישירות לטונדרה הארקטית הקפואה וחובה עליו לשאת נשק כדי להתגונן מחיות בר. אולם, באופן מפתיע, תושבי לונגיירבין לא רק שורדים את התנאים הקיצוניים הללו – הם בוחרים להישאר ולשגשג בהם. הקהילה הקטנה של העיירה הצליחה ליצור מציאות של חיים נורמליים ומלאי משמעות, למרות האתגרים הייחודיים.
אז איך הם עושים את זה?
הקהילה של לונגיירבין היא פסיפס צבעוני ומגוון של אנשים מ-53 מדינות שונות, שבחרו ביודעין לעזוב את הנוחות של הציביליזציה בשביל החוויה הארקטית הייחודית. רובם חוקרים, אנשי אקדמיה, עובדי תיירות וסטודנטים שהגיעו ללמוד במרכז האוניברסיטאי של סבאלברד. בנוסף, ישנם גם רופאים, מורים, עובדי ממשל ואפילו שפים ברמה בינלאומית. מה שמאחד את כולם הוא הרצון לחוות משהו יוצא דופן ואהבה עמוקה לטבע הארקטי. כמעט אף אחד לא נולד בלונגיירבין – כולם הגיעו מבחירה, ואף בחרו להישאר לשנים. הם פיתחו דרכים יצירתיות להתמודד עם הבדידות הגיאוגרפית והרגשית, והפכו את האתגרים הקיצוניים הללו להזדמנויות ליצירת קהילה חזקה ומגובשת במיוחד.
העיירה מתהדרת במגוון מרשים של מרחבים ואירועים שמחזקים את הקהילה המקומית ותורמים למנוע את הבדידות:
- מרכז התרבות והספרייה המקומית הם לב החיים החברתיים, ומארחים תערוכות אמנות, הרצאות, סדנאות קהילתיות ומופעי מוזיקה.
- לאורך העונה החשוכה מתקיימים מגוון פסטיבלים מיוחדים כגון פסטיבל הקולינריה ( Taste Svalbard ) , פסטיבל Dark Season Blues לציון תחילת תקופת החושך, ופסטיבל Polarjazz לציון חזרת השמש.
- יש בעיירה ברים כמו הפאב הצפוני ביותר בעולם, וקפיטריות בהם התושבים מתכנסים בשביל החברה האנושית.
- מתקיימים מגוון פעילויות גיבוש כמו מסעות סקי, מזחלות כלבים, טיולים בשלג תחת הזוהר צפוני ועוד.
רוב תושבי לונגיירבין אינם רואים את עצמם כ"שורדים" בתנאים קיצוניים, אלא כברי מזל שזוכים לחיות חיים מיוחדים ונדירים. עבורם, החורף הקוטבי אינו רק תקופה שיש לשרוד, אלא זהו זמן קסום של קהילתיות, משפחתיות, שקט ויופי שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. השיא מגיע ב-8 במרץ, כאשר השמש זורחת לראשונה אחרי 4 חודשים של חושך והאירוע נחגג בחגיגה קהילתית הנקראת "Solfest". במעמד זה, כל התושבים מתכנסים יחדיו במדרגות בית החולים הישן וצופים ביחד בקרני השמש מגיעות למדרגות. עבור תושבי לונגיירבין, המעמד מסמל את חוסן הקהילה, וכניסה לתקופה של התחלות חדשות.
בסופו של דבר, לונגיירבין מוכיחה שגם במקומות הנידחים ביותר על כדור הארץ, כאשר אנשים בוחרים לחיות בצוותא ופועלים במכוון ליצור קהילה חזקה, הם יכולים לא רק לשרוד את התנאים הקיצוניים, אלא לשגשג ולפרוח בהם.
חברת פוטוטבע, המתמחה בשייט חווייתי לאזורים הארקטיים, מזמינה אתכם לטיול בלתי נשכח בשפיצברגן– ארכיפלג הקרח הצפוני שבירתו לונגיירבין מהווה סמל לחוזק של קהילה ולחוסן אנושי. תחת הדרכה מקצועית של מומחים לאיזורי הקטבים, תזכו להזדמנות נדירה לפגוש מקרוב את הקהילה המופלאה של לונגיירבין, לצלם בעלי חיים בסביבתם הטבעית, לשוט בין קרחונים ולחזור עם חוויות שתזכרו לכל החיים!