הניבתן (Odobenus rosmarus), הוא יונק ימי המשתייך למשפחת הניבתניים. ניבתן בוגר ממוצע מגיע לאורך של 3.5 מטרים, ויכול לשקול עד כטון וחצי, בעוד שהנקבות קטנות יותר ושוקלות מעט פחות. אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הניבתן הם הניבים הארוכים, שבגינם קיבל את שמו. הניבים המרשימים הללו יכולים להגיע לאורך של מטר והם עשויים משנהב, אותו החומר ממנו עשויים חטים של פילים. עורם של הניבתנים עבה במיוחד, ומתחתיו שכבת שומן עבה המספקת בידוד יעיל בפני הטמפרטורות הקיצוניות של הסביבה הארקטית. הם בעלי יכולת לשנות את זרימת הדם ברקמות החיצוניות של הגוף כדי לשמור על חום הגוף הפנימי, ובכך להפחית את איבוד החום למים הקרים. בנוסף, השומן מהווה מאגר אנרגיה חשוב המאפשר לניבתנים לשרוד בתקופות של מחסור במזון.
התפתחות אבולוציונית
הניבתנים הם קרובים אבולוציונית של אריות וכלבי הים. מחקרים גנטיים מצביעים על כך שהניבתנים התפצלו מאבותיהם המשותפים לפני כ-28 מיליון שנים (בתקופה זו יבשת אוסטרליה בדיוק התנתקה מאנטרקטיקה והחלה לנוע לעבר מיקומה הנוכחי). בעבר משפחת הניבתניים כללה כ-20 מינים שונים, אך כולם נכחדו למעט אחד- הניבתן שאנו מכירים. למעשה, ממצאים רבים תומכים בהשערה שלאדם הקדמון הייתה השפעה רבה על כך.
תזונה ושיטות ציד
הניבתנים הם יצורים אוכלי-כל הניזונים בעיקר מחסרי חוליות ימיים כמו צדפות ותמנונים בקרקעית הים. בעת הציד, הם מסוגלים לצלול לעומק של עד 90 מטרים ולהישאר מתחת למים למשך כחצי שעה תוך שהם צורכים כמויות אדירות של מזון (כ50 ק"ג ביום) על מנת לתדלק את גופם. כתוצאה מכך הם נאלצים לצוד באופן יומיומי. על מנת לתפוס את טרפם הם משתמשים בשפם הרגיש שלהם כמעין סונאר. ברגע שאיתרו את הטרף, הם חופרים בקרקעית בעזרת הניבים הארוכים ושואבים אותו אליהם על ידי יצירת ואקום בשפתיים. מעניין לציין שלמרות גודלם והניבים המאיימים שלהם, הניבתנים עצמם עשויים להוות טרף לדובי קוטב ולאורקות, אם כי התקפות כאלה קורות בעיקר במקרי קיצון וכשאין טרף אחר בסביבה.
רבייה וחיי חברה
הניבתנים חיים בקבוצות גדולות המונות עשרות עד אלפי פרטים. בכל קבוצה כזו הזכרים הדומיננטיים מתחרים על הזכות להזדווג ולשלוט ב"הרמון". כל שנה בין ינואר למרץ, הזכרים מנהלים קרבות ברוטליים שבהם הם נלחמים אחד בשני עם הניבים ומשמיעים קולות חזקים כדי לקבוע את ההיררכיה, המנצחים זוכים להמשיך את הדור הבא ואילו המפסידים מגורשים מהקבוצה. במקרה החמור יותר המפסידים אף עלולים למות מפצעי הקרב.
ההריון של הנקבות נמשך כשנה וחצי(!) ובסופו נולד בדרך כלל גור יחיד. הגורים נולדים על הקרח או ביבשה, ובדרך כלל הם הכי פגיעים בקבוצה. לכן, מרגע שנולדו, הם חיים לצד אימם למשך תקופה ארוכה (2-3 שנים) יחסית לגורים של בעלי חיים אחרים.
הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל 5-7 שנים, ואילו הזכרים בגיל 7-10 שנים. זמן ההבשלה המינית המאוחר יחסית מאפשר לזכרים לפתח את הגודל והכוח הדרושים להתחרות על מעמד בקבוצה, ואילו הנקבות צריכות את הזמן כדי להתפתח פיזית לקראת הריון ממושך ולידת גור במשקל כבד (60 ק"ג בממוצע).
התמודדות עם שינויי האקלים
שינויי האקלים מציבים אתגרים משמעותיים בפני אוכלוסיות הניבתנים. ההתחממות הגלובלית גורמת להפשרת הקרח הימי באזורים הארקטיים, שמהווה מצע חיוני למנוחה, רבייה וגידול של צאצאים עבור הניבתנים. עם הצמצום בכיסוי הקרח, הניבתנים נאלצים להשתמש יותר בחופים יבשתיים, דבר המגביר את הצפיפות, פוגע בגורים שלעתים נרמסים תחת ההמון ומעלה את הסיכון למחלות ולטריפה.
עם זאת, הניבתנים מפגינים יכולת הסתגלות מסוימת לשינויים אלה, למשל על ידי שינוי דפוסי הנדידה והרחבת הגיוון התזונתי שלהם. אולם, הקצב המהיר של שינויי האקלים מקשה על התאמה אבולוציונית בטווח הזמן הקצר ולכן ארגוני שמירת טבע פועלים כיום להגנה על בתי הגידול של הניבתנים ולהפחתת איומים אחרים כמו ציד לא חוקי, זיהום, והפרעות אנושיות.
חברת פוטוטבע, המתמחה בשייט חווייתי לאזורים הארקטיים, מזמינה אתכם לטיול בשפיצברגן – ממלכת הניבתנים. בואו לחזות עימנו בהתקהלויות מרשימות של מאות ניבתנים על רפסודות הקרח, לעקוב אחר אורח החיים המרתק שלהם מקרוב, ולתעד את אחד הסמלים המוכרים ביותר של הקוטב הצפוני!
לפרטים נוספים:
טלפון: 0777408141
מייל: info@phototeva.co.il